בילי הולידיי הנצחית - סיפור חיים ופלייליסט (בהמשך): https://www.youtube.com/watch…
בין כל הרצאות ג'אז אותן אני מגיש, אחת האהובות עלי עוסקת בבילי.
היא נולדה בשנת 1915 בפילדלפיה בשם אלאונורה פייגן. ההיסטוריה של שנותיה הראשונות לוטה בערפל אך ידוע שאמא שלה - סיידי, עבדה כמנקה ונזרקה מבית הוריה כשהרתה לגבר מחוץ לנישואין. אביה היה נגן גיטרה. הם חייו חיי עוני מחפיר. תקופות ארוכות אמה נעדרת מהבית ומשאירה אותה בבתי קרובייה. סיידי מתחתנת עם גבר אחר, נישואין שמחזיקים רק שנתיים.
אלאונורה נעדרת רבות מבית הספר והרשויות מבינות שהמשפחה לא מתפקדת. היא נשלחת לבית משפט לקטינים עוד לפני גיל עשר ומשם לבית מחסה לקטינים. אחרי פחות משנה סיידי פותחת מסעדה משחררת את ביתה ומצרפת אותה לעבוד בה. בת 11 היא מסתובת ברחובות של בולטימור ולומדת הישרדות ואת שפת הרחוב. ערב אחד סיידי חוזרת לביתה ומגלה ששכן שלהן אנס את אלאונורה הקטנה. היא הופכת לעד מדינה ומקבלת משמורת בטיחות במוסד שזה מכבר השתחררה ממנה. מנקודת מבטה היא נענשת שוב. עד אז כבר פתחה אישיות של ילדת רחוב קשוחה ומרדנית - אופי זה לא עלה בד בד עם הנוקשות של הנזירות בבית המחסה. כשהשתחררה עדיין לא היתה בת 12.
בשנת 1928 הן מגיעות להארלם אשר היתה שרוייה בעיצומו של רנסנס תרבותי של השחורים וסופגת את המוזיקה של לואי ארמסטרונג ושל בסי סמית'. חיי דוחק מדרדרים את סיידי לעסוק בזנות וזאת משכנעת את אלאונורה ביתה להצטרף. בשלב זה עדיין לא מלאו לה 14 שנים. בפשיטה של משטרה על בית הבושת בהן עבדו נעצרות שתיהן ונשלחות לכלא ל 100 ימי עבודות שירות. עם שחוררה היא חוזרת להארלם ומצטרפת לחבורה של מוזיקאים, רקדנים וזמרות אשר מסתובבים בין בתי הקפה ומקצבים פרוטות. אז גם משנה את שמה לבילי הולידיי.
בשנת 1930 מתחילה כבר להופיע במועדונים ושנה לאחר מכן בני גודמן (נגן קלרינט יהודי שלימים יהפוך למוזיקאי המצליח ביותר בארה"ב בתקופת הסווינג) שומע אותה, נדלק, ומסמן אותה לשיתוף פעולה פוטנציאלי. ההזדמנות הגיעה בשנת 1933 עם הקלטה של להיט Riffing the Scothch (ראו פלייליסט).
משם הדרך לשיתוף פעולה עם דיוק אלינגטון היה קצר - היא מככבת למספר דקות בסרט קצר בשם Symphony in black, שרה ומשחקת תפקיד של אישה מוכה על ידי המאהב שלה. אמריקה מתחילה להכיר את הכוכבת שעומדת לשנות את שירת הג'אז. לבילי גוון קולי יוצא דופן ושירה שונה מכל מה שאנחנו מכירים. גם בשיתופי הפעולה שלה עם הפסנתרן טדי ווילסון אפשר להבחין באינטלגנציה המוזיקלית המבריקה שלה. היא מכירה היטב את הבלוז, גוון קולי יחסית דקיק, אבל עומק יוצא דופן בהגשה כנה, אינטרפרטציה מלודית שטרם שמענו וגישה קצבית נינוחה (שייתכן שאת ההשראה לה, קיבלה מלואי ארמסטרונג, אותו העריצה).
במהלך תקופת הסווינג שרה עם התזמורת של קאונט בייסי והתגלתה כשורדת חזקה בעולם של גברים אשר לא פחדה מאיש. כל מי שהכיר אותה ידע שהיה לה "פה ג'ורה" - היא קללה ללא הרף וידעה גם להניף אגרוף חזק כשנדרשה לכך. במהלך כל ימיי חייה סבלה מגילויי גזענות קשים, במיוחד כשאר שרה עם התזמורת הלבנה של ארטי שאו. באמריקה המופרדת תזמורות לבנות נגנו רק עבור קהל לבן, לא פעם היתה השחורה היחידה באולם גדוש באלפי לבנים. כשמאסה סופית מהגזענות ומשירה עם תזמורות הריקודים פנתה לקריירה עצמאית.
ב 1938 בארני ג'וספסון פותח את "קפה סוסיאטי" בניו יורק אשר מחק את גבולות הגזע במוצהר עבור לבנים ושחורים. בילי נקראת לשיר שם בערב הפתיחה והופכת לזמרת הבית במשך שנה. שם היא מתגלה ברוב תפארתה. זמרת עצמאית, בעל נוכחות בולטת ובחירה אמנותית חסרת פשרות, בעלת אינטגריטי והגשה אישית נדירה. באותה השנה אייבל מירפול (שהיה איש חינוך ואקטיביסט) הגיש לה את "פרי מוזר" - פואמה שכתב על מעשי לינץ' שעדיין התרחשו ברחבי הדרום. השיר הפך לאחד מהמזוהים ביותר עם הולידיי - שיר מחאה אמיץ אשר לא מהסס להפנות אצבע מאשימה אל חברה לבנה חולה.
בחירתה בבני זוג היתה תמיד תמוהה. היא תמיד נמשכה אל גברים כוחניים, אלימים, בהמות גסות רוח, גאנגסטרים, סוחרי סמים שלעיתם גם נהגו כלפיה באלימות. כשהבינה שלבן הזוג שלה יש "עיין פוזלת" אל נשים אחרות, שרה לו את Don't explain. היא לא היתה מעוניינת בהסברים, אך מאותו רגע נענתה לחיזורייהם של גברים רבים ולא מעט נשים בניהם אורסון וויילס, טלולה באנקהד ועוד.
היא חייה חיים מוחצנים ולא עשתה חשבון לאיש. לימים, אחד מבני הזוג שלה מציג בפניה את השימוש באופיום, והרואין. תוך הדרדרות לתוך עולם הסמים הקשים, האישיות שלה הופכת לקיצונית - היא נהיית לקשה ואלימה, את רוב ההכנסות שלה כזמרת מצליחה היא משקיעה בסמים יקרים. בחירתה בחיים אלו מתמיהה מאד, משם שבילי היתה חזקה מאד, מנטאלית וגם פיזית. סביבתה ידעה שלו היתה רוצה - הייתה יוצאת ממעגל הסם. אך ניכר שהיא לא בקשה לצאת משם. הפרדוקס הזה מעורר זוועה: מצד אחד 24/7 בילי חייה חיים של ג'אנקי. ומצד שני היא ממשיכה לככב בהופעות ובהקלטות שוברות לב, בשירה שממקמת אותה כאחת משלושת הדיוות הגדולות בעולם הג'אז (יחד עם שרה וואהן ואלה פיצג'רלד). שירי האהבה שלה הם מסחטת דמעות משום שתמיד שרה על אהבה שהלכה וכבתה, על הגבר שהיתה רוצה שיהיה לה, על אכזבות, שברון לב, על בדידות ואובדן.
מספר שבועות אחר מותו של חברה הטוב לסטר יאנג, בילי מתמוטטת עם מצב גופני ירוד ואפיסת כוחות. ב 17 ביולי 1959 נתלשה מהחיים והיא בת 44. מעולם לא היו לה ילדים, אך היא הוריש מורשת אדירה כמבצעת ג'אז פורצת דרך וחסרת פשרות בעלת יכולת ביטוי אותנטית נדירה. אני לא מכיר כל כך הרבה אנשים שהטביעו חותם אומנותי גדול כמו שלה. בעיניי, היא נצחית - בילי הולידיי RIP. הפלייסליט הזה מוקדש לבילי. #ביליהולידיי
