ג'אז - פס הקול של המאה העשרים
הרצאות מוזיקה
ג'אז התפתח משירת העבדים השחורים, דרך הרגטיים, הבלוז, הסווינג והביבופ והפך עם השנים לסגנון-על. סיפור של הג'אז רווי בסיפור חייהם של אמניות ואמנים אמיצים בעל צורך עז לביטוי אישי ולפריצת מסגרות. זהו סיפור על אנשים יוצרות ויוצרים שמעולם לא הפסיקו לקרוא תיגר על מסורות, מוסכמות ועל גבולות.
סיפורו של הג'אז מגולל את סיפורה של המהפכה החברתית העצומה שהתחוללה במאה העשרים: הג'אז צמח כביטוי תרבותי ששיקף תהליכים פוליטיים ותרבותיים וצבע אותם בצבעים ססגוניים.
המפתח להבנת הג'אז מצוי בהבנת ההקשר למהפכה זו.
-
מהו הרקע החברתי והתרבותי שמתוכו צמח הג'אז?
-
מיהם האומנים הבולטים ומהו ייחודם?
-
מהו סוד הקסם האמתי של תרבות הג'אז?
בדף זה תוכלו למצוא פרטים עיקריים ונקודות חשובות בהתהוותה של ההיסטריה של הג'אז. .
מובן הדבר שהיריעה קצרה מדי מלהכיל את כל פרטי ההיסטוריה של הג'אז ואת המוזיקה של כל האמנים. לפיכך, אתם מוזמנים להשתמש בפלייליסטים שהכנתי עבורכם, כקרש קפיצה לחיפוש ולחקר עצאמי לגבי הטעם האישי שלכם.
ואם אתם סקרנים להעמיק את הידע, אתם בהחלט מוזמנים להגיע לסדרות ההרצאות שלי, המתרחשות כמעט מידי ערב, בנקודות רבות ברחבי הארץ - כפי שמופיע ברשימת כל ההרצאות.
הולדת הג'אז בניו אורלינס
1810-1890
לקראת תחילת המאה העשרים ניו אורלינס הפכה למוקד קוסמופוליטי נדיר. המציאות החברתית התוססת והסוערת בין הלבנים, הקריאולים והעבדים השחורים היוותה את כור ההיתוך התרבותי-מוזיקלי לסגנונות כמו שירת העבדים, ספיריטואלז, תזמורות הלכת, הרגטיים והבלוז.
ברובע החלונות האדומים צמח סגנון מוזיקלי חדש: נועז, פרוע, חדשני, מלא תשוקה: "המוזיקה החמה" שלימים תיקרא ג׳אז.
מי רוקד כבר למעלה ממאה שנים בכיכר קונגו, ומה עושה קריאולי סנוב עם בן עבדים בחצות הלילה? על אלה ועוד בהרצאה שלפנינו.
החיידק המשתולל - מניו אורלינס לשיקאגו וניו יורק
1890 - 1920
ניו אורלינס של שלהי המאה התשע עשרה: ברובע החלונות האדומים ובמועדוני לילה חשוכים עולים צלילים שטרם נשמעו כמותם בעולם המערבי – מלאי תשוקה ותעוזה, חצופים וקופצניים: הם ביטוי אותנטי לחיי הלילה הסוערים: שים שאם שימי, רגטיים, טרקי טרוט, בלוז וטקסס טומי.
החל מתחילת המאה העשרים הג'אז של אמנים כמו קינג אוליבר, ג'לי מורטון וסידני בשה, התפשט צפונה לשיקאגו עם ההגירה הגדולה - ומשם לניו יורק, ועיצב לעד את עתידה המוזיקלי של אמריקה. תקליטי הג'אז הראשונים החל מ 1917 מעוררים שיגעון לאומי, כשבני נוער ברחבי היבשת מאמצים את מוזיקת הריקודים הקצבית למורת רוחם של הוריהם.
איך קשורה תרבות הווודו לעולם הג'אז? ועל מי בדיוק שומר פסנתר קריאולי ברובע החלונות האדומים? על אלה ועוד, בהרצאה שלפנינו.
ניצוצות של גאונות
1920-1929
עם ההגירה הגדולה, עושה גם הג'אז מסע צפונה מניו אורלינס אל שיקאגו וניו יורק. חוקי היובש האוסרים על ייצור וצריכת אלכוהול עושים פעולה הפוכה: ברחבי היבשת צצים אלפי מועדוני אלכוהול אשר מספקים שפע של עבודה עבור מוזיקאי ג'אז - אלו מספקים למילוני האמריקאים פס קול משובח - מוזיקה - לחיים תוססים הבועטים במוסכמות.
זוהי שעתם היפה של מנהיגי תזמורות אשר בכשרון אדיר כותבים ומעבדים לתזמורות מיומנויות. מצד שני פורצי גבולות כמו את'ל וואטרס ולואי ארמסטרונג פורצים מסגרות וסוחפים איתם אומה שלמה.
אתם מוזמנים להרצאה כדי לגלות מה קרה כשלואי שכח את המילים, ואיך קשור אל קפון לפופולאריות של הג'אז.
עידן הסווינג - נראה אתכם יושבים בכיסא
1929-1940
מוזיקה שתגרום לכם לרקוד. בתקופת השפל הכלכלי הגדול ארה"ב יורדמת מנכסיה ומליוני אמריקאים מוצאים את עצמם ללא קורת גג או מקור פרנסה. הצעירים מוצאים מזור לשפל בצורה של ריקודים - וכך צצות להן תזמורות הג'אז אשר ממגרות את העצב עבור מליוני אמריקאים בקצב סוויג סוחף שאי אפשר לעמדו אדישים אליו.
ב הראצה שלפנינו גדולי מנהיגי המוזיקה של התקופה: בני גודמן, דיוק אלינגטון, פלטצ'ר הנדרסון, קאונט בייסי ועוד. הכינו את נעלי הריקוד לסווינג מרקיד. מוזיקה במיטבה.
מי הם באמת סולטני הסווינג, ומי מהם ניצח בסופו של דבר את קרב המאה? על אלה ועוד, בהרצאה שלפנינו.
ביבופ - נמצאו האשמים בבלאגן
1940-1946
בתקופת מלחמת העולם השניה, מתפרקות אט אט התזמרות הגדולות מטובי המוזיקאים ובהדרגה ארה"ב מאבדת עניין בריקודים. במועדון קטן בניו יורק מתחילה סצנה חדשה על במה קטנה מצטופפים להם השפיצים של סצנת הג'אז בהרכבים קטנים ומנגנים מוזיקה המאתגרת את השומעים וגם את השותפים.
מרי לו וויליאמס, ת'לוניוס מונקה, דיזי גילספי, צ'ארלי פארקר ועוד, מנגנים מוזיקה תזזיתית, מהירה, מורכבת ומתוחכמת. זוהי נקודת אל-חזור עבור ההגדרה של האסתטיקה של הג'אז. לא עוד ג'אז מסחרי, אלא מוזיקה שהיא אמנות מורכבת למביני עניין.התגובות למהפכה המוזיקלית היו חלוקות: חלקן תיעבו את הניחוח האליטיסטי של הביבופ שנשמע לעיתים מסובך להבנה ומסחרר כמו רכבת הרים. אך לקראת שנות החמישים הביבופ הוכיח עצמו כיציב ובר משמעות כאחד מעמודי התווך החשובים בג'אז אשר הקנו לו מעמד של אמנות גבוהה.
איך מקשיבים לביבופ? למה זה נשמע אחרת? האם בכל הבלגאן הזה יש בכלל סדר? מה התפקיד של כל אחד מהנגנים? על השאלות האלו ועוד – נעמוד ב הרצאה שלפנינו (תחזיקו חזק, זה הולך להיות מהיר...).
קול ג'אז, השקט שאחרי הסערה
1940-1959
בנוסף לביבופ התזזיתי של צ'ארלי פארק ודיזי גילספי, מצמיח הג'אז ענפים חדשים. בלוז אנד רית'ם (שם ששונה לרית'ם אנד בלוז בהמשך) פורח החל משנות הארבעים כמוזיקה פופולארית משגשת. ובסוף שנות הארבעים מוזיקאים כמו גיל אוונס, ג'רי מאליגן, לי קוניץ ומיילס דייויס שוקדים על אסתטיקה חדשה - רגועה ושליוה, מלווה בהרמונות אימפרסיונסטיות, בתזמורים שאינם שגרתיים, ובנגינה לירית. הקול (cool) ג'אז, שחלקו מגיע גם מהחוף המערבי הופף לאנטי-תזה לביבופ. הוא מבשר עידן חדש שונה ומפתיע מאד מקודמיו. זוהי שעתם היפה של צ'אט בייקר, נט קינג קול, מיילס דייויס ודייב ברובק. בנוסף זרם ההארד-בופ מבקש להחזיר את הג'אז למקורותיו השחורים עם אלמנטים מובהקים של הבלוז והגוספל עם אמנים כמו ארט בלייקי, הוראס סילבר ובובי טימונס.
כיצד נשמעת האסתטיקה החדשה של הקול, וההארד בופ? מה עושה את הסאונד המודאלי? מה הוא סוד קסמו של Kind of Blue ? והחשוב ביותר: האם זה קול להקשיב לקול? על סוגיות אלה נעמוד במהלך ההרצאה הנוכחית.
הרכבי העל בג'אז
1954-1959
לקראת סוף שנות החמישים, מספר אמנים והרכבי ג'אז מעלים את הף בכל הקשור לביצוע של אמנים אינדוידואליים, וביצוע משותף של ההרכב כולו. איש איש בתחומו החלק מהארד-בופ, קול ג'אז והזרם המרכזי נוסקים לשיאים חדשים. הם מקבעים סטנדרטים חדשים אשר ישפיעו על כל העתיד לבוא. עם ארט בלייקי ושליחי הג'אז, ווס מונגומרי, שרה וואהן, סטן גטס, מיילס דייויס וסוני קלארק.
כיצד קשור בנם של מהגרים יהודיים מקייב לפסנתרן שחור מקנדה, ומה קרה כשסוני קלארק התגרה בג'ו ג'והנס? על אלה ועוד, בהרצאה שלפנינו...
הזרם השלישי, החוף המערבי וג'אז לאטיני
1940-1959
כבר בשנות הארבעים החלו לצוץ בניו יורק תזמורות רב גזעיות אשר שילבו בין הג'אז ומוזיקה לאטינית. הם ניגנו מאמבו, רומבה, צ'ה צ'ה צ'ה, סון-מונטונו ומרנג עבור קהל רוקדים מעורב במועדונים כמו הפלאדיום. מוזיקאים כמו מאריו באוזה, צ'אנו פוזו סללו את הדרך עבור ג'וני פאלמיירי, טיטו פואנטה וממשיכי דרכם לעלייתן של תזמורות סאלסה אשר מרקידות כיום מליוני אנשים מיידי ערב עם מוזיקה סאלסה לאטינית לוהטת.
בשנות החמישים עולה גם נסיון מהפכני לחבר בין שני העולמות: ג'אז ומוזיקה קונצרטנטית מערבית (המכונה גם קלאסית - אפשר להתווכח על טיבו של מושג זה) בצורתו של "הזרם השלישי". ב הרצאה שלפנינו פועלים שוב גיל אוונס ומיילס דייויס כפורצי דרך חשובים.
למה צרח דיזי גילספי "חמאה!" כשהתזמורת שלו נגנה מאמבו, והאם מיילס דייויס הצליח להלחים בין ג'אז לעולם המוזיקה הקלאסית? על אלה ועוד, בהרצאה שלפינו.
אוונט גארד, ג'אז חופשי
1959-1964
ארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה ובעידן האטום - היא מקום שסוע מבחינה חברתית. רחובות הערים טעונים בזעם על מדיניות הפרדה על רקע גזעי ועל אפלייה כבדה שמאפילה על שמי אזרחים רבים. מוזיקאים כמו צ'ארלי מינגוס ונינה סימון משמיעים קולות מחאה בוטים ורמים ומגייסים את הג'אז לאמירה פוליטית נחרצת הקוראת למיגור הגזענות והאלימות מהחברה האמריקאית.
אורנט קולמן מעז להשמיע מוזיקה שכדוגמתה טרם נשמעה - ג'אז חופשי ובועט המדבר מתוך רחשי הלב של אומה במשבר והמבטא עצמות אדירות של מטען רגשי כבד. כמותם גם ג'והן קולטריין קורא תיגר על מסורות מוזיקליות וכמהה להגיע לשחקים גבוהים בנגינה וירטואוזית עוצרת נשימה. שנות השישים הבועטות במוזיקה מטלטלות גם את קהילת הג'אז.
מי העיף את אורנט קולמן מהבמה שלו ואמר לו שלא יחזור, ולמה מינגוס תלש מיתר מהפסנתר של הנגן שלו? כמה חופשי הוא הג'אז החופשי, והאם תוכלו לעמוד בזה? על אלה ועוד בהרצאה שלפנינו...
ממשיכי דרכו של מיילס וההפתעה הברזילאית
1962-1974
בעוד הרכבי על ממשיכים להתפתח ולקרוא תיגר על גבולות המסורת, מתהווה פלישה ממקור לא צפוי. מלחינים ברזילאים כמו לואי בונפה, ג'וני אלף, ואנטוניו קארלוס גו'בים מפתחים את הבוסה נובה - הסגנון החדש אשר שואב השראה מהסמבה ומשלב אותו עם הרמוניה שמימית מעולם הג'אז. שיתופי פעולה של ג'ובים, אסטרוד ג'ילברטו, ז'או גי'לברטו עם אמנים אמריקאים כמו צ'ארלי בירד וסטן גטס.
במקביל, בני טיפוחיו של מיילס דייויס כמו ווין שורטר, הרבי הנקוק, ציק קוריאה וג'ו זאווינול פורצים בקריירות עצמאיות מפתיעות.
מה היתה תגובתו של אנטוניו ליופיה של הלוייזה הצעירה, למה הבוסה נובה סנובית ביחס לאחותה - הסמבה, ומה קרה לזאווינול כשאמרו לו שהוא נשמע כמו כל אחד אחר? על אלה ועוד בהרצאה שלפנינו...
פאנק, ג'אז רוק, פיוז'ן ומוזיקת עולם
1970' מוקדמות
בשנות ה 1970" מוזיקאי ג'אז ובראשם מיילס דייויס נושאים ענייהם אל המוזיקה הפופולארית של דור הפרחים. הפאנק השחור של גיימס בראון, והרוק של ג'ימי הנדריקס והלהקות המוניומנטאליות של התקופה, מציתים את דמיונם. הג'אז עובר שינוי דראסטי: גיטרות עם דיסטורשן, באסים ופסנתרים חשמליים, סינטיסייזרים מומשמעים בווליום אדיר. לא עוד מועדונים קטנים, אלא איצטדיונים הומי אדם רוויים באנרגגיה מחשמלת.
להקות כמו "תזמורת מהאבישנו" של ג'והן מקלוכלין ו"תחזית מזג האויר" של זאוויננול עומדות לערוך את המהפיכה הבאה שתשפיע על כל מה שעתיד לבוא בג'אז.
מי חישמל את החצוצרה של מיילס, מה הוליד המפגש בין חלילן הודי ונגן גיטרה חשמלית וירטואוז מהאיים הבריטיים ולמה ג'יימס בראון מרגיש כל כך טוב?
מוזיקת עולם ועידונו של הג'אז רוק
1970 מאוחרות
בשנות השבעים מתחילה לזלוג השפעה מעניינת לתרבות הג'אז המגיעה מתרבויות מוזיקליות שונות. מוזיקת עולם, מוזיקה ברזילאית עממית ואפילו טאנגו ארגטניאי. במקביל, לקראת אמצע העשור, הפיוז'ן (ג'אז-רוק) מתחיל להתעדן עם אמנים עולים כמו פאט מאת'יני וג'אקו פאסטוריוס. פסנתן אמריקאי צעיר בשם קית' ג'ארט בועט במוסכמות המסורתיות ועומד להפוך לאחד ממובילי מהפיכה נוספת.
בהרצאה שלפנינו ואפילו הפתעה מעניינת של הרכב ג'אז רוק מישראל..
מה עשה פאט מת'יני עם 5000 הדולרים שאבין נתן לו, מה הקשר בין אורוגון ובין בומביי, ולמה ז'אקו מנגן לבד קטעים של פארקר? על אלה ועוד ,בהרצאה שלפנינו...
קרבות הטיטאנים בג'אז
1980'
לג'אז יש שורשים ברורים, אך האם יש לו גבולות? כשנדמה שאי אפשר לחדש יותר, אמנים חדשניים רוקחים לפילוסופיה של הג'אז - סָאלְסַה מסָאנְטוֹ דומינגו וקוּבָּה, רֶגֶאי מגָ'מָייקָה, סָמְבָה ברזילאית של טאניה מאריה, רָאגוֹת הודיות של זאקיר חוסיין ואפילו מוזיקת כליזמר יהודית של ג'והן זורן.
מנגד, טוענים שמרנים כמו ווינטון מרסאליס - כנגד ההתרחקות מהמסורת השחורה ש - "זה לא ג'אז".
מי ינצח במאבק על הגדרת גבולותיו של הג'אז המודרני? מי כמעט חטף אגרוף על הבמה של מיילס דייויס, למה מישל קמילו לא יכול לשבת כשהוא מנגן בפסנתר, ומה עושה יהודי בציציות עם קוברה? על אלה ועוד, בהרצאה שלפנינו.
רטרו מודרני
בשנות ה 1990
בשנות התשעים של המאה העשרים, שתי מגמות ברורות מאד בהתפתחות הג'אז. האחת עוסקת במבט מלא הערכה אל המסורת אשר היוותה את הבסיס לשפת הג'אז. במקביל למבט זה - ועל בסיסו, אמנים מודרניים עוסקים בחידוש מתמיד ופריצת מסגרות אל מחוזות חדשים רבי דמיון. הם מעורים במסורות המוזיקליות החדשות שמתהוות ומתפתחות סביבם, והמוזיקה שלהם בהחלט מתכתבת איתם בהפרייה והשראה הדדיות.
כך, גְרוּב פָאנְקִי ובִּיטִים אלקטרוניים השתלבו עם מסורות מעולם הג'אז בהפקות האולפן המבריקות של שנות התשעים. סאונד מלוטש כבש גם את הבמות בכיכובם של הרכבי העל של פאט מת'יני, היֶילוֹ ג'אקטס, ג'ושוע רדמן, מאדסקי מארטין וודס וקני גארט. כאמור, כל אלה, תוך מבט מפוקח על מסורות שלא נס ליחן.
מה עושות הצרעות באפריקה, ולמה ג'ושוע לא הגיע ליום הראשון ללימודים בהארווארד? על אלה ועוד, בהרצאה שלפנינו.
העידן המודרני
שנות האלפיים
הכל אפשרי בעידן המודרני בו הגבולות המגדירים את הג'אז מטושטשים עד לא-קיימים. העולם הוירטואלי של הרשת מאפשר לאמני ג'אז השראה והשפעה הדדית נטולת מגבלות פיזיים. העידן המודרני מדהים בססגוניותו – ועדיין שומר על אותה פילוסופיה בבסיס ההגדרה האסתטית של הג'אז. דיאנה קראל, הירומי אואהארה, בראד מאלדאו, מאריה שניידר, אספרנזה ספולדינג, טיגראן המאסייאן, סנאקרי פאפי – יעיפו אתכם רחוק רחוק...