אוֹסְקָר פִּיטֶרְסוֹן - ״המָהָרָאגָ׳ה של הפסנתר




מכירים מוזיקאים קנדיים?


הוא נולד במונטריאול שבקנדה בשנת 1925, בנם של מהגרים שעשו את הדרך הארוכה מה-West Indies - קבוצה של איים בים הקריבי. המקום הזה היה ציר חשוב מאד בסחר העבדים - משם נפוצו עבדים לשתי האמריקות - הצפונית והדרומית.

בגיל צעיר החל את דרכו כנגן חצוצרה, אבל צילה של מחלת שחפת גדעה את החלום הזה. בגיל שבע כבר החל לקבל שיעורי פסנתר אצל טובי המורים (טכניקה קלאסית).

רגע, הוא פסנתרן ג׳אז, לא?

ברור שכן, אבל איך הוא נחשף לג׳אז? בשכונה השחורה בה הוא מתגורר הוא גם סופג ג׳אז - המון ג׳אז. אוסקר מתגלה כילד פלא, בעל יכולות פנומנאליות, שסופג כל צליל שהוא שומע, ורץ ליישם אותו על הפסנתר. בגיל 14 זוכה תחרות נגינה ארצית ומבין שלשם הוא צריך להגיע. וכך הוא נושר מביה"ס, שום דבר לא יעצור בינו ובין הקריירה שלו.

באותה תקופה כבר מקבל הופעה קבועה ברדיו הקנדי, מתחיל להופיע במלונות ובמועדונים.


השראה ואימה

השראה הגדולה שלו - הם גדולי הפסנתר: ג'ימס פ. ג'והנסון, טדי ווילסון והמפחיד מכולם: אָרְט טֶאיטוֹם - פסנתרן עיוור כמעט לגמרי עם יכולות פנומנאליות איימתניות למדי. הוא אפילו מגיע להופעה של ארט - וחווה את טראומת חייו. הוא מספר שההופעה של טאטום השאירה בו רושם ואימה כל כך עזים שהוא לקה ב "שיתוק פסנתרנים" למשך מספר שבועות.

״הוא הפחיד אותי למוות״ כך אמר פיטרסון.

בשנות ה 1950' השניים הפכו כבר לחברים טובים.


פסנתרן עצמאי

מאז טיפס פיטרסון לצמרת הג׳אז הבינלאומית והתגלה כפסנתרן וירטואוז עם סגנון ייחודי: הוא מדוייק, חד וזריז.הוא כל כך ורסטילי - שולט לגמרי במסורת של הג'אז, בלוז וסטרייד עד לשליטה ברפרטואר קונצרטטני מערבי (יש אנשים שמכנים את זה מוזיקה קלאסית).


בנגינה של אוסקר אי אפשר לטעות - יש לו סגנון אישי פורץ דרך, הוא מבריק, וירטואוז פנומנאלי ויש לו המון הומור בנגינה. בתוך המאמץ האדיר שלו אפשר לראות את החיוך שלו - תמיד.

לאוסקר היתה קריירה של 60 שנים אלפי קונצרטים, מאות הקלטות.


אני חותם על זה שאין פסנתרן ג׳אז שלא מעריץ את פיטרסון.


מה ההקלטה האהובה עלי? קשה להגיד, אבל אני חושב שהוידאו שלו מנגן את ״בְּלוּז בּדוֹ״ של אלינגטון - היא ממתק אמיתית - תחזיקו חזק:




מה ההקלטה האהובה עלייכם?

17 views0 comments