top of page

ביל אוונס - הפילוסוף הטראגי


"לביל הייתה אש שקטה על הפסנתר, שאהבתי. הדרך שבה הוא התייחס לזה, הסאונד שלו, היה כמו צלילי קריסטל או מים מבעבעים מחליקים מתוך מפל שקוף.. למדתי המון מביל אוונס, הוא ניגן פסנתר כמו שצריך לנגן פסנתר".

את המשפט המחמיא הזה והלא אופייני הזה אמר מיילס דייויס - אחד האמנים הקשוחים בביזניס של הג׳אז. אוונס הצליח לפרוט על נימי ליבו הקשוח ולהמיס אותו.

ילדות קשוחה


ביל נולד ב 1929 בניו ג׳רזי - בן שני למשפחה מתוסבכת עם כל השבּאם - הימורים אלכוהול, פרצי אלימות בתוך המשפחה... אמא שלו לעיתים היתה צריכה להוציא אותו אל ביתם של קרובי משפחה.


בגיל צעיר אוונס מעתיק כל מה שאחיו הארי מנגן על הפסנתר. הילד הזה נחוש ובסופו של דבר הוא מקבל שיעורים מסודרים. כנער בגיל העשרה, הוא כבר מתחיל לעלות על הבמה ולהופיעה בהזדמנויות שונות.

בשנות הארבעים, לא יכולת לחיות בארה״ב מבלי להחשף לג׳אז, וכך אוונס סופג כל צליל, לומד, מתפתח. הוא לוקח את הלימודים שלו מאד ברצינות ואף נרשם לאוניברסיטה.

צעדים ראשונים לקראת קריירה

הוא מגוייס לצבא כמוזיקאי ומקבל הערכה מהסובבים אותו, מצד שני הוא סובל מביקורת עצמית קשה. טבע הרסני שילווה אותו שנים ארוכות. לאחר השיחרור הוא מסוגר בעצמו, מפוחד מכל פיפס של ביקורת, מתאמן בעיקר על באך, אבל באיזשהו שלב מקבל ״שיתוק פסנתרנים״ ומפסיק לנגן לתקופה של שנה. במקביל, אוונס עדין הנפש והמיוסר מתחיל שימוש בסמים.


הוא נרשם למָאנֶס כדי להשתלם במוזיקה ובמקביל מנגן לבד בפִיאנוֹ-בָר שנמצא מול הוויליג׳ וואנגרד. ערב אחד הוא מרים את העיניים שלו מהקלידים ורואה שמהצד השני של הבר עומד מיילס דייויס בפנים סקרניות - מקשיב לו בריכוז.


לכמה שניות, הלב שלו עמד מלכת.


בבריכה של הגדולים

בשנת 1955 מפגישים בינו ובין ג׳ורג׳ ראסל - שהיה תיאורתיקן חשוב בג׳אז. בהתרשמות ראשונית של ראסל מביל, הוא סיפר שהוא תיעב אותו :

"כמו עקירת שן שנמשכת יום שלם"

אבל אחרי ששמע את אוונס מנגן, גם הלב שלו נמס. איך לא.


צייד כשרונות מחברת ריברסייד משכנע את אוונס להקליט - זה ממש עלה להם בהרבה זעה: אוונס סבל מביקורת עצמית הרסנית כאמור, וטען שחבל לבזבז את המשאבים שלהם על אפס שכמותו.


האלבום אמנם קיבל הערכה בקהילת הג׳אז, אבל מכר רק 800 עותקים בשנה הראשונה. וכך אוונס קיבל אישור על אפסיותו (בעיניו, כן?) - חזר והסתדגר בחדר האימונים וניגן שעות כל יום.


שנתיים לאחר מכן האלבום זה בפרס ״האלבום הטוב ביותר״ מיידי הקוראים של הדאונְביט.

אתם חושבים שזה עזר לביל? לא ממש.

הוא מצטרף לפרוייקטים של ראסל, במשיכת כתפיים וחוסר רצון, בטענה שיש פסנתרנים טובים ממנו. ואט אט מבלי שהוא מתכוון לזה, אוסף סביבו מוזיקאים מוּמָסֵי לב.


ביל מאד מבולבל מחפש כיוון. הוא אף חושב על פרישה, הוא שרוף, ממוצה. שוב, חודשים ארוכים עד שהוא משתכנע להוציא אלבום נוסף.

Everybody Digs Bill Evans



אימפסיוניסטי, מהורהר, עמוק - כמה שהוא עמוק, סאונד והרמוניה שעולם הג׳אז טרם הכיר. וואו. כן, אתם מכירים את הנוהל - רוצו לשמוע.


משם הדרך למיילס דייויס היתה קצרה מאד.


וכך ביל מוצא את עצמו משתתף בפרוייקט המוניומנטאלי של מיילס - קָיינְד אוֹף בְּלוּ. נגינה אימפרסיוניסטית, אקורדים שהעיפו לכולם את המוח, ספייס, ועומק מהורהר כמו שאף פסנתרן לא נשמע בעבר. תעשו לי טובה, אם אתם לא מכירים את האלבום הזה, תפסיקו לקרוא את הפוסט הזה, ורוצו קודם כל להקשיב לכל האלבום. חושבים שביל מבסוט? הבנתם, זה ״לא מספיק טוב״...




הטריו

ואז. בשנת 1959 מתגבר הרכב שהולך לשנות לחלוטין איך שנשמעות שלישיות ג׳אז - טְרִיוֹ. אוונס על פסנתר, פול מוֹושְן בתופים ובחור צעיר בשם סְקוֹט לָפָארוֹ על קונטרבס. הם מצליחים לפורר את היררכיות הפירמידית של השלישיה ולהפוך אותה לרב-שיח, שזירה של הביטוי של כולם דרך תקשורת רגישה והקשבה נדירה. ברור לחלוטין שקרבה ואינטמיות מוזיקלית כזו היא ביטוי לקרבה אנושית - החיבור הזה, לא דבר של מה בכך. נדיר, אמרנו?


שני אלבומים שווה לציין:

Live at the Village, Waltz for Debbie



כן, רוצו לשמוע - אין דברים כאלה.


עשרה ימים לאחר הקלטת האלבום, סקוט לה פארו נהרג בתאונת דרכים.

אם מעל חייו של ביל היה ענן אפור ומאיים, האסון הזה שנפל על ביל השחיר לגמרי את השמיים. הוא שקע עוד יותר אל בעיית הסמים שלו. אינו מסוגל לשאת את הכאב, האובדן והחור שנפערב בחייו. הוא לא מסוגל לאחות את השברים - וכמובן, לא מסוגל לגעת בפסנתר - חצי שנה של חושך מוחלט.


את מקומו של לפארו היה קשה מאד להחליף - לאחר לא מעט נסיונות, היה זה אֶדי גוֹמֶז שהגיע מפוארטו ריקו שהצליח להביא את ביל לשיאים שהכיר בעבר.




הדיסוננס של החיים

לאורך השנים שרץ דיסוננס מעל חייו של ביל. מצד אחד, הוא מוציא אלבומי מופת - השיאים הגדולים של הקלטות טריו - מוזיקה שמימית, חדשנות, עומק, אינטלקט מבריק - מצד שני חיים הרסנים בצל ההתמכרות לסמים. חייו האישיים היו מוכי אסון, מי שהיתה בת זוגו במשך שנים, התאבדה לאחר שנפרדו, אחיו הגדול הארי, גם הוא התאבד. נפש שברירית וביקורת עצמית הרסנית.

״ההתאבדות הארוכה בהיסטוריה״

סקרנים לעוד? מוזמנים תמיד לשמוע הרצאות על תרבות הג׳אז בקתדרות בהם אני מרצה. לפרטים נוספים בקישור

https://www.razjazzmusic.com/jazzlectures


14 views0 comments
bottom of page