פורגי ובס (חלק א), סיפור ואופרה/ גרשווין

Updated: Jul 23, 2018

הרומן "פורגי" והאופרה "פורגי ובס"


מכירים, נכון?


האופרה "פורגי ובס" (Porgy and Bess) עלתה לבמה בשנת 1935, ומאז תפסה את מקומה כאחת היצירות החשובות של המאה העשרים. היא נכתבה על ידי ג'ורג' גרשווין בעזרתו של אחיו – איירה אשר היה אחראי על הליברטו, על פי סיפור של דובווס הייווארד בשם "פורגי". האופרה מגוללת סיפור חייהם של השחורים בדרום קרוליינה של תחילת המאה שעברה ומתמקדת בסיפור אהבתם של פורגי הקבצן הנכה ובס. ביצירתו מפליא גרשווין לשלב בין אלמנטים אופראיים אירופאים קלאסיים ואומנותיים, לבין אלמנטים פופולאריים עממיים מהעולם המוזיקלי של השחורים באמריקה – בלוז, גוספל וספיריטואלס. אכן, עלוני המידע בהצגת הבכורה של האופרה הגדירו אותה כ"אופרה עממית (folk) אמריקאית" (Allen, 2004).


האופרה נכתבה עבור קאסט שרובו המכריע מושתת על זמרים ושחקנים שחורים, דבר שהיה מאד נדיר לתקופה. כמה מהקטעים מהאופרה כמו: Summertime ו –It aint' necessarily so, הפכו לקלאסיקה של הלהיטים של המאה העשרים, וזכו לביצועים מגוונים החל מג'ניס ג'ופלין ועד מיילס דייויס.


  • רקע היסטורי

למשפחת גרשוביץ' - מהגרים יהודים שהגיעו מרוסיה לארה"ב בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה, נולדו שני בנים: ישראל נולד בשנת 1896 בניו יורק, ובשנת 1898 נולד אחיו יעקוב בברוקליין. לימים נודעו האחים כאיירה וג'ורג' גרשווין (George and Ira Gershwin - The official Website). שניהם שתפו פעולה במהלך חייהם ביצירה משותפת שמהווה את אחד מעמודי התווך המרכזיים בתרבות המוזיקלית האמריקאית: ג'ורג' כתב את המוזיקה, ואירה כתב את המילים לרוב שיריו.



בשנת 1926 ג'ורג' גרשווין קרא את הרומן "פורגי" מאת דובווס הייווארד והחליט להלחין אופרה באורך מלא המבוססת על הספר. בסופו של תהליך יצירה ארוך הועלתה האופרה "פורגי ובס" בניו יורק באוקטובר 1935, וזכתה רק ל 124 הופעות אשר אפילו לא כיסו על ההוצאות הכרוכות בהפקתה. שנים ארוכות לאחר מכן התבססה בסופו של דבר האופרה פורגי ובס כאחד מאבני הדרך החשובות המעצבות את התרבות המוזיקלית האמריקאית, ואחת היצירות החשובות במאה העשרים.


פורגי – הרומן, פורגי ובס - האופרה


  • אז, מי כתב?

את הרומן "פורגי" כתב מחבר לבן מדרום קרוליינה בשם דובווס הייווארד (DuBose Heyward). דורות'י הייווארד, מחזאית מאוהיו אשר הייתה נשואה לדובווס עיבדה את הרומן למחזה. המחזה הועלה על ידי גילדת התיאטרון של ניו יורק בשנת 1927. ג'ורג' גרשווין קרא את הרומן פורגי בשנת 1926 ופנה להייווארד בבקשה להפוך את הרומן לאופרה, הייווארד היסס ולא נתן תשובה חיובית ברורה. בנובמבר 1927 הם נפגשו כדי לקדם שיתוף פעולה טנטטיבי ועתידי הנוגע לחומר מהרומן (Davis & Pollack, 2007). ההצגה פורגי הייתה אחד מהלהיטים הגדולים של שנות העשרים של המאה הקודמת. היא הציגה קאסט גדול שרובו המכריע מבוסס על שחורים, במופע דרמטי ורציני. ההצגה הועלתה 217 פעמים בברודווי, ועוד 137 פעמים בחזרתה ב 1928 למסע הופעות בארה"ב ואפילו בלונדון. גרשווין התרשם מההצגה עד עמקי נשמתו, דבר שהעצים את רצונו להפוך את פורגי לאופרה.


בשנת 1929 ה Metropolitan Opera העניקה לגרשווין מימון לאופרה, באופן מפתיע הוא פנה דווקא ל"דיבוק". בסופו של דבר הוא נכשל בהשגת הזכויות לדיבוק ושיתוף הפעולה בין הייוארד וגרשווין יצא לדרך.


בתהליך היצירה, יצא גרשווין אל קרוליינה ושהה ארוכות ב- Folly Island במהלך 1934 כחלק ממחקריו על מוזיקה שחורה מקומית. אחיו של ג'ורג' – איירה, עוזר בכתיבת הליברטו. בסופו של דבר האופרה נכתבה ובוצעה בפעם הראשון בברודווי בעשרה לאוקטובר 1935.


חיתוכים משמעותיים נערכו לפני, במהלך, ואחרי הרצת האופרה ב- Colonial Theatre בבוסטון. אלו קצרו את האופרה בעלת שלוש המערכות מארבע שעות לשלוש שעות בערך. הדבר נעשה למרות מחאתם של מבקרים רבים הטענו כי החיתוך משחית את האופרה, אף קאסט לא יכול היה לעמוד במופע כל כך ארוך, אשר בוצע לפעמים פעמים ביום (Davis & Pollack, 2007).

עבודתו של גרשווין לא התקבלה בארצות הברית כאופרה לגיטימית עד שנת 1976 בה הפיקה Huston Grand Opera את האופרה המלאה, תשע שנים מאוחר יותר הפיקה אותה ה Metropolitan Opera..




היבטים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים סביב האופרה

  • האם ידעתם?

ביקורות רבות נשמעו מצד גורמים שונים בנוגע לאופרה. גרשווין הואשם לא פעם בגזענות, בהתנשאות ובשימוש ציני באומללותם של צאצאי העבדים השחורים. דיוק אלינגטון הגיב בחריפות באמרו:


"the times are here to debunk Gershwin's lampblack Negroisms." (Greenberg, 1998, p. 196).

חברי הקאסט הראשון אף הביעו את חששם כי הדמויות אותם הם מציגים, שופכים אור שלילי על כלל השחורים בארה"ב – כעניים, דוברי שפה עילגת, נוהגים באלימות, בעלי נטייה להתמכרות לסמים אלכוהול והימורים (Wikipedia). במהלך השנים ארגוני שוויון וצדק אמריקאים כמו ה: American Civil Rights ו – Black Power החרימו את האופרה וקראו כנגדה בשנות החמישים שישים ושבעים של המאה הקודמת. כך גם עשו קאסטים שלמים בסרבם להעלות את האופרה, בין היתר - הארי בלפונטה סירב להופיע בגרסה קולנועית של האופרה בשנות החמישים (Wikipedia).


גרייס באמברי אשר השתתפה בהפקרה של המטרופולטן אופרה בשנת 1985 בתפקיד בֶּס מצוטטת באמירה שמסכמת אולי, פשרה בין הצדדים הניצים בסוגיה:


"I thought it beneath me, I felt I had worked far too hard, that we had come far too far to have to retrogress to 1935. My way of dealing with it was to see that it was really a piece of Americana, of American history, whether we liked it or not. Whether I sing it or not, it was still going to be there." (Standifer, 1997).

  • מריבות ופוליטיקה

עוד על המשמעות הפוליטית של המוזיקה – והאופרה פורגי ובס בפרט: במהלך הרצת המופע בוואשינגטון די.סי, מחה הקאסט בשביתה כנגד מדיניות ההפרדה בין קהל השחורים והלבנים של ה – National Theatre . הקאסט סירב גם להצעתו של התיאטרון כי ייחד הצגות בנפרד לכל קהל. ניצחונו של הקאסט המורד הושג בסופו של דבר, כאשר הנהלת התיאטרון נכנעה לדרישה וקיימה בפעם הראשונה בהיסטוריה של התיאטרון הופעה בפני קהל מעורב (Today in History).

אכן, האופרה עוררה את הדיון הקריטי במשולש של - עממיות, שחורים, ו"אמריקנה", אל תוך ההכרה הלאומית האמריקאית ברגע הקריטי בו האומה נאבקה על מנת להגדיר מי הם אותם האנשים המגדירים את מושג ה"עממיות", ובאיזו דרך הירושה או הירושות העממיות יכולות למסד את הזהות האמריקאית המשותפת (Allen, 2004).



הפקת האופרה אכן ניצבת בתקופה הסוערת והמרתקת בהיסטוריה של התרבות האמריקאית בה פרח העניין הציבורי בתרבות העממית ה"ילידית". בין היתר, מלחינים אמריקאים עשו מאמצים בולטים ליצור מוזיקה לאומית אשר מושפעת מהג'אז ומסגנונות העממים המקומיים (Allen, 2004).


אלן (2004) מעלה שאלות קריטיות בנוגע להפקת האופרה:


"אם אמריקאים באמת היו מחויבים לבניית ספרות, תיאטרון, ומוזיקה המבוססות על חומרים עממיים ילידיים, אילו מסורות ייצגו את אמריקה. האם הפולקלור של אמריקאים דרום אפריקאים יכלו להכיל בתוכו את התמצית של אתוס אמריקאי מובהק? ואם כן, האם בני תרבות אחרת, כמו גרשווין או הייווארד יכולים לשנות ולהעביר חמרים עממים שחורים לאומנות שתעמוד בבחינה מלומדת בעודה שומרת באופן הוגן על האחידות של המסורות המקוריות? האם מאמצים של יוצרים לבנים יכולים לרומם את התרבות העממית השחורה אל אולמות הקונצרטים המכובדים או אולי להציג תצוגה זולה (כשל זמרים נודדים) כמוצר צריכה עבור קהל לבן אשר מבקש לקבל הצצה אל עולם תרבותי אחר מעולמו המודרני המורכב?" (Allen, 2004)



  • בבלוג הבא (חלק 2), השוואה מרתקת בין הרומן ובין האופרה - מעידה על נקודות השקפה שונות לחלוטין בין הייווארד ובין הגרשווינים.

  • ובבלוג שאחריו (חלק 3) השערה על קשר פוטנציאלי בין פורגי ובין טוביה החולב וכנר על הגג. הפתעות..


#הרצאות 'אז #פורגיובס #גרשווין

צרו קשר

נא הקלידו פרטים והודעה - ואחזור אליכם בהקדם

ד"ר רז יצחקי

Tel: 054-644-8668

raz_music@hotmail.com

  • LinkedIn Social Icon
  • Facebook Social Icon

 Raz Jazz Music

כל הזכויות שמורות לד"ר רז יצחקי 2017 ©

ישראל Israel