"מה שאני מנגן זה את החיים עצמם" - לואי ארמסטרונג

לואי צדק

​

ג‘אז שיקף תמיד את החיים עצמם באופן אותנטי. לאורך השנים, אמניות ואמנים יצקו לתוכו הבעה אישית-אותנטית אשר ביטאה שמחת חיים, כאב, קשיי יום, הומור, אהבה ועוד.

הג‘אז תמיד הוקיר את העבר, אך עסק בהווה וצעד קדימה - ממש כמונו, בני אדם. השאיפה לחדשנות ולתקשורת מבוססת הקשבה לאחר, קבלת השונה, פתיחות ועידוד פריצת המסגרות - תמיד אפיינה את הג‘אז. אבל היא גם סמל לפילוסופיה, לדרך חיים.

​

לעיתים, אני שומע אנשים שאומרים ”אני לא אוהב ג‘אז, אני לא מצליח להבין את זה“. האמירה הזאת תמיד משעשעת אותי. עבורי זה כמו לומר ”אני לא אוהב אוכל“. כל אוכל? צרפתי, איטלקי, אסיאתי? הודי? יפני? ערבי? ”איזה ג‘אז אתה לא אוהב“?

ההגדרה של מהו ג‘אז כיום כל כך רחבה: ג‘אז מסורתי, מודרני, רך, בועט, מקפיץ, מרגיע, מאתגר, אמריקאי, סקנדינבי, איטלקי, צרפתי, ישראלי, פולני, ברזילאי, ארמני, שאמשיך?

​

לגעת בלב - שליחות

יש כל כך הרבה צבעים בג‘אז, אמרו לי מי אתם, ואומר לכם איזה ג‘אז ייגע לכם בלב. מהנסיון שלי, כל אחת ואחד מכם אוהב ג‘אז - רק צריך לחפש: מה אתם אוהבים? רק אתם יכולים לדעת.

​

בואו, אתם מוזמנים לתת לי יד, נחפש ביחד, בסבלנות - נמצא את הלב שלכם בקשת הצבעים הכל כך רחבה שנקראת ”ג‘אז“. ספויילר: כשזה ייקרה, אתם תדעו: אתם מאוהבים. טוטאלית.

​

אתם גם תראו, ג‘אז הוא לא רק ז‘אנר מוזיקלי, הוא דרך חיים. Jazz Way of Life.