ספר אמיתי, ספר מזוייף, וסטנדרטים בג'אז

Updated: Sep 22, 2020


מהם סטנדרטים? מי קבע אותם? מהו הספר האמיתי, ומהו הספר המזוייף? - על כל אלה תשובות בבלוג שלפנינו.



סמטת מחבתות הפח


לקראת סוף המאה התשע עשרה, מתפתחת לה תעשייה מוזיקלית משגשגת בארצות הברית. אמריקה היא מקום קפטיליסטי, אתם יודעים: אם יש צרכני מוזיקה, ויש כאלה שמייצרים מוזיקה אז יש כאלה שרואים את הפוטנציאל לשוק ולמסחר מוזיקלי. ואכן שוק כזה מתפתח והמרכז שלו, איך לא? ניו יורק סיטי.


בבלוק בניינים שנמצא ברחוב 28 מערב, מרוכזים להם מספר לא מבוטל של משרדים שהושכרו לחברות הפקה מוזיקלית. החברות האלה מעסיקות בעלי מקצועות מגוונים מעסקי הבידור: כותבי שירים, תמלילנים, מלחינים, מעבדים, פסנתרנים. הם מוכרים את המוזיקה שלהם עבור כל דורש בתחום הבידור: להצגות, למחזות זמר, לתיאטרון ולתעשיית הסרטים.


Tin Pan Alley סמטת מחבתות הפח
Tin Pan Alley סמטת מחבתות הפח

הבלוק הצפוף הזה מייצר הרבה רעש: כל אותם מוזיקאים, פסנתרנים, כנראה גם זמרות וזמרים שעומלים במרץ על כתיבה והפקה של שירים חדשים - מנגנים על פסנתרים שחלקם אינם מכוונים. הקקפוניה שבוקעת מהבלוק הזה זיכתה אותו בשמו: "סימטת מחבתות הפח",

"The Tin Pan Alley"

כי כך זה כנראה נשמע - המון מחבתות פח מתגלגלות במורד מדרגות. רעש, אמרנו?



ספר השירים האמריקאי


במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים, השירים הטובים שמיוצרים בסמטת מחבתות הפח מגיעים בסופו של דבר אל תעשיית הבידור, התיאטראות, מחזות זמר, ברודווי, רדיו, תקליטים, קולנוע בשלב מאוחר יותר אל הטלוויזיה - ומשם הדרך אל התודעה של קהל צרכני התרבות - קצרה מאד.


אט אט מתחילה להיווצר תודעה מוזיקלית אמריקאית של רפרטואר עשיר של מוזיקה פופולארית של גדולי המלחינים והכותבים. בינהם אפשר למצוא את ג'ורג' ואיירה גרשווין, קול פורטר, רוג'רס והארט, האמרסטיין, הארולד ארלן, אירבין ברלין ועוד ועוד (ואם נדמה לכם שרבים מהם יהודים, אתם צודקים).

רוג'רס, הארט, האמרסטיין, ברלין, פורטר, גרשווין, ארלן
רוג'רס, הארט, האמרסטיין, ברלין, פורטר, גרשווין, ארלן

הם כותבים שירים שכל אמריקאי בן תקופתם מכיר ויודע לשיר. אותו קנון עשיר של מוזיקה פופולארית נקרא לפעמים "ספר השירים האמריקאי". לחלק גדול מהשירים האלה אחריות על התפתחות של שפה מוזיקלית אמריקאית עם מנגינות, הרמוניה, ומקצבים ייחודיים.


חשוב להבין שעד מלחמת העולם השנייה - ג'אז היה עמוד תווך במוזיקה הפופולארית של ארה"ב. החל מתקליטי הג'אז הראשונים ב 1917, דרך שיקאגו והרנסנס של הארלם, הוא היה פס הקול כשהאומה האמריקאית שתתה לשוכרה בגלל או בזכות "חוקי היובש", והוא הרקיד בסווינג אדיר מיליוני צעירים בתקופת השפל הכלכלי הגדול - כך עד שלהי מלחמה"ע השנייה.


שרה וואהן, אלה פיצג'רלד, בילי הולידיי
שרה וואהן, אלה פיצג'רלד, בילי הולידיי

זאת אומרת שבעצם לא הייתה הפרדה בין עולם הג'אז ובין התעשייה המסחרית ששיווקה מוזיקה פופולארית בארה"ב. אפשר לראות את זה מאד בבירור כשזמרות וזמרי ג'אז כמו שרה וואהן, אלה פיצג'ראלד ובילי הולידיי עשו אלבומים רבים אשר הוקדשו למוזיקה הנהדרת של המלחינים הגדולים של התקופה.


הם תיעדו את "ספר השירים האמריקאי" זה שמעולם לא הודפס באמת, אלא לחניו הוקלטו באלפי הקלטות שונות.


סטנדרטים


דמיינו מסיבת קוקטייל בניו יורק של שנות הארבעים, נשים וגברים לבושים בהידור, מחזיקים כוסות משקה בידיהם ומנהלים סמול טוק. ברקע מנגנת רביעיית ג'אז שעושה לאנשים שמח באוזן.


אחד האורחים ניגש לפסנתרנית ומספר לה שהוא ראה אמש את הסרט "עלמה במצוקה" ושפרד אסטייר שר בו שיר נפלא - A foggy day. "האם תוכלו לנגן את השיר הזה"?

"Can you fake - A Foggy day?"

המילה Fake לא בהכרך מדברת על זיוף - אלא חיקוי ספונטאני של משהו שנשמע במקום אחר.