זאתי, נו - איך קוראים לה

יום נפלא בהארלם 12 אוגוסט 1958

הצילום המפורסם ביותר בעולם הג'אז התרחש באוגוסט 1958. צלם בשם ארט קיין - הזמין כמה מאמני הג'אז הבולטים בסצנה של ניו יורק לצילום קבוצתי בבוקר. שמועה שעברה מפה לאוזן קיבצה לה 57 כוכבים. לייתר דיוק 54 כוכבים ועוד 3 כוכבות.

מקסים ומעורר חיוך נוסטלגי. והנטייה הטבעית שלנו, היא להגדיל אותו ולחפש את מי אנחנו מצליחים לזהות.. תעשו את זה, ותתחילו לרשום.

הנה, מונק, ודיזי, ומאליגן, לסטר, רולינס.. וואו. אבל הצילום הזה מספר עוד משהו. דיי עגום.

תגידו, מי מזהה את שלושת הנשים האלה?

מי הן? הן בכלל מוזיקאיות? זאתי, איך קוראים לה? ובכלל, למה רק שלוש נשים? איך זה יכול להיות, שבין כל הגברים האלה, נוכחות רק שלוש?

עד כמה שאני מצליח לזהות, כל הגברים בתמונה אינסטרומנטליסטים - כלומר נגנים על כלים. היו נשים בניו יורק שעשו ג'אז, אבל הן היו בעיקר זמרות: כולכם מכירים את אלה פיצג'רלד, בילי הולידיי, שרה וואהן, נינה, אניטה או'דיי.

ונגניות? זה היה די נדיר.

למה?

הסיבה? אני לא באמת יודע. אמיתי. אני יכול רק לנחש:

האם זה בגלל השעות? אתם יודעים, מוקד החיים של מוזיקאים מתרחש על הבמה, וזה קורה בדרך כלל בשעות הלילה. מסיימים הופעה אחרי חצות, יוצאים לאכול ולשתות משהו, לדבר על ההופעה ולהרגע. אין סיכוי להכנס הביתה לפני שלוש לפנות בוקר. האם זה לא מסתדר עם הסטריאוטיפ הגברי של תפקיד הנשים: להכין ארוחת ערב לילדים, להשכיב אותם לישון ולהכין את הבוקר שלמחרת?

אולי זה בגלל החיים הקשוחים של מוזיקאים, בדרכים, חיים לפעמים מתוך מזוודה, כל אחד כמו פרש בודד, אבל צריכים להסתדר ביחד, לשרוד עיסוק שלא קל להתפרנס ממנו. אולי אותו סטריאוטיפ גברי קובע נורמות לכולם/ן שהעולם הזה שייך לגברים ושנשים לא יצליחו לשרוד בו?

אולי זה בגלל התחרותיות המובנית בעצם ההגדרה האסתטית של הג'אז? אתם יודעים - פריצת גבולות וחידוש מתמיד. מה נשים גם יכולות?

אני באמת לא יודע. מסקרן אותי מה אתם חושבים.

נו, גיליתם מי הנשים האלה?

מצד שמאל, מאקסין סאליבמן - שהיתה זמרת. ושתי העלמות שעומדות בימין התמונה הן מריאן מקפרתלאנד ומרי לו ווליאמס. שתיהן פסנתרניות אדירות. אני חושש שחלקכם מגרד בפדחת בחוסר נוחות "אני לא בטוח שאני מכיר אותן". זה לא אשמתכם. אבל שתדעו לכם: הן היו מוזיקאיות בחסד!

הנה, תקשיבו למרי לו וויליאמס. אבל רגע, כדאי שתשבו לפני כן: סכנת נפילה.

השנים עברו ותרבות הג'אז התקדמה מאד מאז. כיום נשים עומדות בחזית הג'אז העולמי - ולא רק זמרות: מעבדות, מנצחות, נגניות - מבריקות. מריה שניידר, דיאנה קראל, הירומי אואהראה, עזיזה מוסטפא זאדה, אספרנזה ספאלדינג, ענת פורט, ענת כהן ועוד רבות נפלאות.

מאד מסקרן אותי מה איך היתה התמונה הזאת נראית, לו היתה מצולמת כיום.

תגידו, מי אתם חושבים שהיתה/היה מצולם כיום? אשמח לשמוע את דעתכם - תגיבו.

ואם אתם סקרנים לגבי נשים בג'אז - אתם תמיד מוזמנים להצטרף להרצאות שלי.

שלחו לי הודעה כאן, או אפילו התקשרו אלי. ☎ 054-644-8668

#jazzwomen, #נשים, #jazz ,#מרילוווליאמס, #womenjazz