פורגי ובס (חלק ג), טוביה החולב וכנר על הגג

לכיוון המחשבה הבאה, לא מצאתי סימוכין בשום מקום - ייתכן שההשערה שלי רחוקה מדיי, אבל אני חייב לשתף אתכם. היו איתי: במהלך ההרהורים אודות אספקטים בוויכוח הפוליטי אודות יצירתו של גרשווין, נזכרתי בציטוט של ריי צ'ארלס אשר התבטא פעם בנוגע לקשר שבין השחורים ובין היהודים:

"Blacks and Jews are hooked up and bound together by a common history of persecution..If someone besides a black ever sings the real gut bucket blues, it'll be a Jew. We both know what it's like to be someone else's footstool…" (Ray Charles)

צ'ארלס מדבר על ההקבלה בין הגורל של השחורים והיהודים בכל הקשור להיותם נרדפים, סובלים משנאת זרים, מדיכוי, מאפליה ומגזענות. אמירה זו הזכירה לי ספר אחר, שהפך לסרט ולמחזמר אודות, העוסק לא בשחורים אלא ביהודים: טוביה החולב וכנר על הגג.

• טוביה החולב

• 
  

דמותו של טוביה החולב (או טוביה החלבן) מופיעה ב"כתבים" של הסופר שלום עליכם. סיפורו מגולל את גורלם של יהודי רוסיה מסוף המאה ה-19 ברוסיה, אשר נאלצו לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגרוש, ולהגר אל מחוץ לרוסיה. כמו רבים אחרים, גם טוביה החולב נאלץ לעקור מושבו בחפשו מקום מבטחים, כחלק מתהליך ההישרדות שלו. הוא למוד נדודים, מקבל את גורלו בהשלמה ואינו מבכה יתר על המידה בצורך שנכפה עליו לנדוד, הוא אפילו מדבר על כך באופטימיות. בפרק "וחלקלקות" הנכתב בין השנים 1914 ובין 1916 קיים אזכור מעניין הנוגע לנדודים. בסיטואציה הנוכחית מדבר טוביה החולב:

"אשרי וטוב לי שנולדתי יהודי, שעל כן אני יודע את הטעם של גלות יוון, של נדודים בין העמים, של ויסעו ויחנו, מקום שחנית בו ביום, שם לא תלון בלילה, באשר מיום שלמדו אותך את פרשת "לך לך" ..... עודני הולך ואיני מוצא מקום מנוחה...סעו בשלום..ואמור להם שם לבל ידאגו: אלוהינו הזקן חי!" (עליכם, 1997, עמ' 157).

הנדודים, הקושי והסבל עבור טוביה, הם חלק מהיותו יהודי, כאילו כך ציווה האל, זו מנת חלקו וחלקם של אבותיו מעידן ועידנים.

• האם הגרשווינים הכירו את שלום עלייכם?

מסקרנת מאד ההיתכנות כי גרשווין, בהיותו יהודי, קרא או שמע על "כתבים" של שלום עליכם וכי היכרות זו השפיעה על כתיבת הסוף האופראי של פורגי ובס, זה המציג את פורגי באור שונה מאופן בו הוא מוצג ברומן. על כך, לא הצלחתי למצוא אזכורים כלשהם. אך גם אם גרשווין לא הכיר את כתביו של שלום עליכם מעניינת ההשוואה בדרך הטיפול של הסיפור, המחזה, והאופרה בדמויות נרדפות אחת של בן עבדים שחור באמריקה, והשני יהודי באירופה. כאמור, בסוף הרומן, פורגי נשאר נבול ואפרורי במקומו. ואילו באופרה, פורגי יוצא אל הנדודים אל: To a heavenly place. למרות שבס היא אולי הסיבה של פורגי למסעו הכמעט – בלתי אפשרי, שיר הסיום באופרה הוא דווקא לא שיר אהבה לבס, אלא שיר בעל אופי דתי – מעיין גוספל, שקורא לו להמשיך לנדוד, כאילו שזהו צו האל – להגיע לגן העדן שנימצא אי שם. כל המקלה שרה את השיר איתו, כשותפים לאותו גורל. האם ייתכן שגרשווין מצא אצל טוביה החולב בסיפור של שלום עליכם, את הסוף האופטימי לאופרה שנכתבה כעשרים שנה מאוחר יותר, או אולי היה זה הסוף האופטימי שבו חייב המחזה להסתיים משום היותו מחזה? אך גם אם כך הדבר, מדוע האופי הדתי לשיר הסיום – בניגוד לשיר אהבה הראוי לתפיסה מציאותית יותר של הטקסט באופרה?

• כנר על הגג

בשנת 1964 הועלה מחזה מצליח בברודווי, המבוסס על דמותו של טוביה החולב. בשנת 1971 יצא לאקרנים עיבוד הקולנועי של "כנר על הגג", בכיכובו של חיים טופול בתפקיד חייו. בסופו של הסרט, נראה טוביה חבול ממכות הגורל אורז חפציו הדלים, ויוצא אל מסע למקום אחר – אולי הארץ המובטחת. כמו באופרה, הוא יוצא למסע אל הלא נודע, מסע שסופו לא נודע. ובאופן מתמיהה, טוביה רותם את עצמו לעגלת המשא במקום האתון שאינו עוד. ברומן, פורגי נותר עם עגלתו העלובה רתומה לעז, ובסרט גם מעורבת עגלה, אלא שהפעם אין אתון, או אפילו עז, טוביה עצמו מושך אותה. וגם שם התחושה היא כי הגיבור לא ייכנע לגורל שמנסה להכות בו ללא הרף, אלא ימשיך במסעו מתוך כוח הישרדות יוצא דופן, בחיפוש אחר המקום אליו הוא ראוי. וגם בסרט הזה, הסצנה האחרונה מלווה במוזיקה המעוררת מחשבות על עתיד, אופטימיות ותקווה. האם ייתכן כי הפעם, היה זה במאי הסרט שהושפע מהסיום של האופרה פורגי ובס של גרשווין? הדבר לא בלתי ייתכן בעליל.

• אין לי כסף

נקודה נוספת מעניינת להשוואה, היא גישתם המנוגדת של טוביה החלבן ושל פורגי למצבם הכלכלי הרעוע. הנושא הכלכלי מקבל טיפול שאי אפשר להתעלם ממנו ועצם מיקוד תשומת הלב בנושא בשתי ההפקות ואופי הטיפול השונה, מסקרנים מאד. מוזר הדבר: שתי הפקות, האחת אופרה, והשנייה סרט, העוסקות בגורל אכזר של מיעוטים מוכים – יהודים באירופה ושחורים באמריקה, ובשניהם פתאום יש סצנה משמעותית העוסקת בכסף ובקניין. גם בכנר על הגג וגם בפורגי ובס, מוקדשת ארייה בלתי נשכחת לגיבור של הסיפור אשר מהרהר על מצבו הכלכלי. טוביה החולב מתחנן לאלוהיו להיות איש עשיר - If I were a rich man:

לעומתו, פורגי שמח בחלקו, מאושר מכך שיש לו המון מכלום: I've got plenty of nothin' .

למרות גישתם השונה של פורגי ושל טוביה ביחס לכסף, המוזיקה בשני המקרים נשמעת אופטימית, קלילה וקלה לתפיסה, מעין פזמונים בעלי לחן ועיבוד קליל – כל אחד בסגנונו האופייני למקום: פורגי שר שיר שנשמע כמו שיר קאונרטי ואילו טוביה שיר שיר "יהודי" מזרח אירופאי מובהק.

מחשבות אחרונות לדיון:

האופרה פורגי ובס היא יצירה חשובה ורבת משמעות: גרשווין מעלה מפליא לשלב בין המוזיקה ה"אומנותית" מאולם הקונצרטים ובין המוזיקה ה"עממית" הלוקאלית האמריקאית. בבחירת החומרים המקומיים, בוחר ג'ורג' – לבן ממוצא יהודי, דווקא את התרבות המוזיקלית השחורה – ומעלה אל אולם הקונצרטים את הסאונד של הבלוז, הגוספל, הספיריטואלס והג'אז. הוא משלב בין תזמור סימפוני מלא בטכניקות קומפוזיציוניות מרשימות כגון – כרומטיקה מלודית והרמונית, מרכז טונאלי משולש סימטרי, הרמוניה שלעיתים נשמעת ווגנריאנית, לייטמוטיב, ומצד שני אלמנטים מהמוזיקה השחורה כגון טוניקות וסובדומיננטת מאיכות דומיננטות (I7, IV7), בלו נוטס, סינקופות ומקצבים הלקוחים מהג'אז ומהרגטיים, הרמוניה שלקוחה מהסגנונות השחורים למיניהם. משקל חשוב, יש לתת לעובדה שאיירה גרשווין האחראי על הליברטו ערך את השפה המדוברת מהרומן למעודנת יותר באופרה. בעוד את הטקסט המקורי של הרומן מאת הייווארד קשה מאד לקרוא ולהבין, הרבה יותר קל לעשות זאת עם הטכסט של האופרה. השפה מובנת הרבה יותר, פחות עילגת ושגויה. אני נוטה לחשוב, שניסיון זה לעידון השפה המדוברת נעשה מתוך כוונה שלא להראות את השחורים באור עילג חלילה, ועם זאת לשמור על רמה מסוימת של מציאותיות הכרחית. באותו אופן שגרשווין בוחר להעניק במה מכובדת לתרבות השחורה, נראה שבאופן מכוון הוא לא מרשה לזו הלבנה להשתתף באותה הבמה. מוזר הדבר ככל שיראה, אך הלבנים הבודדים המופיעים באופרה, אינם זוכים לשירת סולו או מקהלה, אינם זוכים באריות, או אפילו בשירת רצ'יטטיב. הם פשוט מדברים ללא ליווי, שפת יום יום, שפת חול פשוטה. כאומר - זו לא התרבות אותה אני רוצה לרומם, אלא התרבות השחורה היא זו הראויה לבמה המכובדת.

• קלאסיקה כנגד הביקורת

בניגוד לחלק מהביקורות הקשות על כך שגרשווין עושה שימוש ציני בתרבות השחורה, לדעתי, האופרה פורגי ובס היא ביטוי לרחישת כבוד גדול לתרבות השחורה, לא מתוך התנשאות, אלא מתוך רגשי הערצה למורשת התרבותית. ההתבוננות של גרשווין מפוכחת בנוגע לגורלם האכזר של בני העבדים לשעבר: יכולתם להתקדם מוגבלת בידי החברה הלבנה, הם אזרחים סוג ב' בזמן כתיבת האופרה, אין בידם לחיות חיי רווחה או לזכות בחינוך ראוי, בשל כך שפתם עילגת, תנאי מחייתם קשים ומנת חלקם היום יומית עלובה ודלה. בתוך כך הוא אינו מתאר אותם כעשירים בני רוזנים, אלא בראייה מפוקחת ומציאותית. אך, בהעלותו אופרה העוסקת בחיי השחורים, אופרה שהאלמנטים המוזיקליים שלה משלבים את התרבות הקלאסית הלבנה עם זו של השחורים, נוצרת הקביעה, כי זו היא העממיות האמריקאית, אותה יש להאדיר. הסיום של גרשווין אולי מתמצת את זווית מבטו של גרשווין. גישתו של גרשווין מתומצתת אולי בסיום של האופרה: זהו שיר הלל לכוח הרצון, יצר ההישרדות, העמידה האיתנה נוכח כל הקשיים והמגבלות וניצחון הרוח של התרבות השחורה.

מגיע לכם פרס!

אם הגעתם עד לכאן, אתם כנראה באמת סקרנים צמאיי ידע - תודה ששרדתם איתי את קו המחשבה הזה, אשמח מאד לשמוע את תגובותיכם. נתראה בהרצאות ג'אז הקרובות!

הארות ומחשבות נוספות יתקבלו ברכה.

רז

ביבליוגרפיה

Allen, R. (2004, Vol.117, Iss. 465.). An American Folk Opera? Triangulating Folkness, Blackness, and Americaness in Gershwin and Heyward's Porgy and Bess. Journal of American Folklore , pp. 243 - 262.Block, G. (1997). Enchanted Evenings - The Broadway Musical From Showboat to Sondhein. New York: Exford.Crawford, R. (2007). Grove Music Online. Retrieved May 19, 2008, from Grove Music Online, Gershwin, George: http://www.grovemusic.com/shared/views/article.html?section=music.47026#music.47026Davis, A., & Pollack, H. (2007). Rotational Form in the Opening Scene of Gershwin's Porgy and Bess. Journal of the American Musicological Society , vol. 60 (Iss. 2), 373, 44 pg.George and Ira Gershwin - The official Website. (n.d.). Retrieved May 17, 2008, from George and Ira Gershwin - Timeline: http://www.gershwin.com/Gershwin, G., & Gershwin, I. (1959). Porgy and Bess. Score . London, England: Gershwin Publishing.Greenberg, R. (1998). George Gershwin . Phaidon Press.Heyward, D. (1925). Porgy. Retrieved 4 9, 2008, from http://xroads.virginia.edu/~HYPER/PORGY/porghome.htmlNunn, T. (Director). (2001). Porgy and Bess [Motion Picture].Ray Charles. (n.d.). Retrieved May 07, 2008, from http://afgen.com/ray_charles.htmlStandifer, J. (1997, November). The Complicated life of Porgy and Bess. Retrieved May 06, 2008, from http://www.neh.gov/news/humanities/1997-11/porgy.htmlToday in History. (n.d.). Retrieved May 02, 2008, from The Library of Congress, American Memory: http://memory.loc.gov/ammem/today/sep02.htmlWikipedia. (n.d.). Porgy and Bess. Retrieved May 06, 2008, from Wikipedia: http://en.wikipedia.org/wiki/Porgy_and_bessשלום עליכם. (1997). כתבים. (אריה אהרוני, מתרגמים) תל אביב: ספריית הפועלים ידיעות אחרונות.

#הרצאות #ג'אז #פורגיובס #כנרעלהגג #הרצאותג'אז